דמנציה

דמנציה, או בעברית שיטיון, היא מחלה נפוצה מאוד בקרב קשישים ומתבטאת בירידה ביכולת התפקוד הקוגניטיבית. חולים בדמנציה סובלים בעיקר מבלבול רב, ירידה בזיכרון, בעיות תקשורת ויכולת שיפוט מוטעית.

באופן כללי, דמנציה נגרמת בגלל תפקוד לקוי של המוח שנגרם בעיקר בגלל תהליכי ניוון האופייניים לגיל הזהב. השכיחות לדמנציה הולכת ועולה ככל שמתקדמים עם הגיל. עד גיל 70, שכיחות דמנציה עומדת על כ-2% בלבד, אך ככל שעולים עם הגיל שכיחות המחלה עולה גם כן ועומדת על כ-5% בין הגילאים 70-80 וכ-20% בין הגילאים 80-90.

הגורמים לדמנציה

דמנציה עלולה להתפתח כתוצאה מכל פגיעה במוח. הגורמים העיקריים לדמנציה הם מחלות מוחיות ניווניות כמו אלצהיימר, פרקינסון והנטינגטון, וכמו כן שבץ מוחי או מחלות כלי דם שעלולים להוביל לבעיות דומות.

מצבים פחות שכיחים הגורמים לדמנציה הם חוסר בויטמין B12, מחלות זיהומיות שונות או פגיעות ראש שגם כן גורמים לנזק ברקמת המוח ועלולים להוביל להתפתחות דמנציה.

דמנציה – תסמינים

דמנציה גורמת לבעיות רבות ומובילה לירידה בתפקוד היום יומי. חשוב לאבחן את המחלה עוד בשלביה הראשונים, שכן אבחון מוקדם באמצעות מבחן מיני מנטל מאפשר לעכב את התפתחות המחלה, באמצעות תרופות מסויימות. אנשים הסובלים מדמנציה סובלים מבעיות זיכרון, ושוכחים דברים על בסיס קבוע. בנוסף, סובלים מדמנציה מתקשים גם בדיבור ובשימוש בשפה, ולא פעם לא מצליחים למצוא את המילה המתאימה במשפט, או מדברים בצורה מבולבלת ולא נכונה שלא אופיינית להם.

בעיה חמורה נוספת היא התמצאות במרחב – אנשים הסובלים מדמנציה הולכים לאיבוד בקלות גם בסביבה הכי קרובה כמו ברחוב בו הם גרים. דמנציה גורמת לבעיה קשה ביכולת השיפוט וכתוצאה נגרמת קבלת החלטות מוטעית. לדוגמא, לבישת מעיל בקיץ, קניית מוצרים שלא צריך ובלבול רב בכל מה שקשור לפעילות היום יומית.

אנשים הסובלים מדמנציה אינם נהנים מהמצב, והם מאופיינים במצב נפשי קשה ביותר. הם אינם אשמים במה שקורה להם וחשים בלבול, חרדה וחוסר אונים. אנשים אלה נמצאים בפחד מתמיד מפני ששום דבר לא נראה מוכר, הסביבה נתפסת כעוינת והם חשים שאינם יכולים לסמוך על אף אחד.

דרכי טיפול והתמודדות

במקרים שהדמנציה נגרמת כתוצאה מפגם הפיך, כמו הרעלה או פגיעת ראש ניתן לטפל בבעיה על ידי טיפול במצב שגרם לבעיה מלכתחילה. במקרים כאלה פועלים לסילוק מיידי של החומר הרעיל, ניקוז הבצקת או טיפול בבעיה ההורמונלית שהובילה למצב. לדוגמא, מאז שהשתפרה יכולת הטיפול במחלת האיידס, שכיחות מקרי דמנציה כתוצאה מאיידס ירדה באופן משמעותי.

במקרים של ניוון ממושך, לצערנו הרב עדיין לא קיים טיפול יעיל שגורם להחלמה מדמנציה. עם זאת, קיים טיפול תרופתי שעוזר להפחתת ההתדרדרות הקוגניטיבית ולשימור המצב הקיים, ובכך מונע את החמרת הדמנציה שכבר קיימת.

באופן כללי, הטיפול התומך והסביבתי לסובלים מדמנציה הוא חשוב ביותר, ועל בני משפחתם וסביבתם הקרובה להעניק להם את התמיכה החמה ביותר האפשרית. בעזרת סביבה תומכת ונעימה, הסובלים מדמנציה ירגישו טוב יותר, מפלס החרדה יירד ומצבם הנפשי ישתפר. על בני המשפחה להקפיד להשאיר עם החולה אדם מוכר ואהוב שיעניק תחושת בטחון והגנה, וכמו כן להשתדל להתלוות אל החולה ככל שניתן.

לעיתים, אין המשפחה מצליחה להתמודד עם הקושי שבטיפול החולה (בעיקר קשיים נפשיים) ולכן היא פונה להעסקת מטפל ישראלי או עובד זר, או פונה למוסד סיעודי (בית אבות לתשושי נפש) אשר מעניק לקשיש מקום מגורים עם טיפול סיעודי צמוד.

אפשרות מומלצת ביותר למניעת החרפת המצב היא תרגול המערכת הקוגניטיבית. באמצעות תרגילים שונים שניתן לבצע גם בבית ניתן "לאמן" את המוח ובכך להוביל לשיפור הרמה הקוגניטיבית או במקרה של חולי דמנציה, מניעת התדרדרות משמעותית. קיימים תרגילים רבים לשיפור הזיכרון, שיפור יכולת ההתמצאות, כישורי השפה וכו', ורצוי לכל חולה לתרגל את האספקטים הפגועים יותר אצלו.

נכון להיום, לא קיימת תרופת פלא למניעת דמנציה, אך כבר ידוע ששמירה על אורח חיים תקין מבחינה בריאותית וחברתית תורמת רבות למניעת הניוון הקוגניטיבי ולכן חשובים מאוד לשם שמירה על צלילות גם בגילאים המאוחרים.

 

אולי יעניין אותך גם:

סיעוד לאחר שבץ – לחזור לרמת תפקוד טובה בעזרת שירותי סיעוד